ישנן אינסוף דרכים — וויתניה ודמויות פנימיות

ישנן אינסוף דרכים בהם אנו יכולים להתפתח ולרפא את עצמנו. אחת מהן היא צמחי מרפא. שניה, היא עבודה פנימית באמצעות דמויות פנימיות בדרך העומק. לעיתים קרובות השתיים חוברות להן יחדיו, והנה סיפור קצר על וויתניה משכרת וכמה דמויות שהתגלו להן. פרק א׳. במהלך שיטוטים קבועים, ליד ביתנו הקט, נדהמתי לגלות כמויות עצומות של צמח מופלא במיוחד. כן, זו היא שוב ושוב הוויתניה (withania somnifera) או כפי שההודים קוראים לה, אשווגנדה. ובאופן לא מפתיע בכלל, זהו צמח שאני עושה שימוש מרובה בשורש שלו. מחזק אותי, משמח אותי, מווסת את מערכת החיסון ועוד כל מיני דברים נהדרים. וכך, גיליתי יום אחד, שממש בשביל שליד הבית צומחים להם עשרים שתילים צעירים ויפים, מביטים בי, ואומרים לי: ״בועז, זכור אותנו, קטוף אותנו, ועשה מאיתנו מיצוי נפלא״. ויום עובר, ויום בא, ואני מתמהמה. לאחר כמה שבועות, אני עובר ורואה שהויתניות יבשות, עצובות. גנן מסור החליט לרסס אותן בקור רוח. העצבנות געתה בי. רגש דומיננטי השתלט עלי — כעס גדול: גבר בין 50 לערך, גדול וכעוס, ששונא ורוצה להרוס מן היסוד את כל מי שפוגע בדברים היפים והעדינים שבטבע.

פרק ב׳. יום שישי, יום רענן, אני קם, לוקח את הכלבה מונה לטיול בוקר, ובאופן מוזר נזכר: ״אני חייב לקחת את הטוריה״. שם ידעתי כי מחכה לי צמח. השמים כחולים, האדמה לחה, ותוך כמה דקות אני מוצא וויתניה בדיוק בגודל המתאים. אני עודר בזהירות, עוקר את הצמח בשלמותו, אוסף זרעים וטומן באדמה. ברכת הודיה. חוזר הביתה, שוטף, חותך, ושם בטינקטורה. פרק ג׳. אני מהרהר בעצב שעלה בי למראה הוויתניות הגוססות. הדמות העצובה מתכנסת פנימה, בוכה, ולעיתים מזמנת את הדמות הכועסת. ולקח זמן מה, כמה שבועות, עד שהתעוררה לה דמות אחרת ועליזה — דמות נערית ופרקטית, רעננה וצעירה, שבשבילה מדובר במשחק. אך הופעתה יכלה להתרחש רק לאחר שמחסום עלום הוסר. הכל פשוט, כמו צמח ויתניה ירקרק ורענן שנובט לו בחורף היפה.